<h1>הרוקח סימן תפ"ו</h1>
<h2>דף לד.</h2>
כלי שיש בו איסור אין להשתמש בו פן יבא לידי איסור. דאמרי' בפסחים בפרק כל שעה (דף ל') אמר רב חנן בר יצחק א"ר חייא בר אשי אמר שמואל כל הכלים שנשתמש בהן חמץ בצונן משתמש בהן מצה חוץ מבית שאור שחימוצו קשה. מדקאמר נשתמש חמץ בצונן משתמש מצה בצונן הא נשתמש חמץ בחמין אינו משתמש בה מצה אפילו בצונן פן ישתמש בה בחמין. ואמרינן נמי בפרק כל שעה (דף ל') קדירות בפסח ישברו ושמואל אמר לא ישברו אלא משהינהו לאחר זמנן וליעביד בהן בין במינן בין שלא במינן. ואינו יכול להשתמש באותן קדירות צונן פן יבא להשתמש בו חם. וגם אין יכול להגעיל אותם כלי חרס להשתמש בהם, דאע"ג דאמרינן אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסור עד שיסיק התנור הא הוסק התנור מותר משום דהיסיקו מבפנים, אבל קדירות חייס עלייהו דלמא פקעו מאחר שהאיסור מובלע בהן אין יכול להשתמש בקדירות. וכן מאני דקוניא אמרינן דמדייתי בלעי ואסירי התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם מאחר שתשמישו בחמין הן אסורין, והכי נמי אמרינן בפרק ב' דע"ז בפ' אין מעמידין (דף ל"ד) ותו אמרי' התם כלי נתר וכלי צריף אין להם תקנה. תנו רבנן קנקנים של גוים ישנים מזופפין אסורין. כותי נותן לתוכו יין וישראל נותן לתוכו מים. כותי נותן לתוכו יין וישראל נותן לתוכו ציר או מורייס ואינו חושש. רבינא שרא ליה חייא בריה דרבא למירמא ביה שכרא אזל רמא ביה חמרא ואפי' הכי לא חש להא מילתא אמר אקראי בעלמא הוה התם טעמא דציר ומורייס שורף ומים והשכר נכנס לתוך דופני הכלי ומבטלו ומפיגו לטעם קודם פליטתו דבשעת פליטתו אין כאן כלל טעם יין אפי' לפגם שבטל בבליעתו. ובפרק י"א בשלהי תרומות ירושלמי תני ר' חלפתא בן שאול קדירה שבישל בה תרומה מגעילה ג' פעמים בחמין ודיו א"ר אבא ואין למדין ממנה לענין נבילה פי' לענין נבילה אינו יוצא מידי דופיו לעולם ומסיק א"ר יוסי קשיתא קמי ר' אבא תרומה בעון מיתה ונבילה בלאו ואת אמר הכן אמר ליה כמאן דאמר מאיליהן קבלו המעשרות. והא דאמרי' בפרק כל שעה (דף ל') מאני דקוניא מהו לאישתמושי בהו בפסחא אמר ליה חזינא להו דמדייתי אלמא אסורין דבלעי ליין ומקשי מ"ש מלענין יין נסך וכ"ת חמץ בפסח דאיסור דאורייתא ויין נסך דרבנן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ומשני זה תשמישו בצונן והקילו על ידי עירוי וזה תשמישו ברותחין. ונראה לי הא דאמר תשמישו בצונן גבי י"נ, הא אם היה ברותחין היה אסור משום חומרא די"נ הוא הדין גבי חמץ בפסח במשהו אסור בגעילת כלי חרס, ומשום הכי קדירה בפסח ישברו לרב ומקשי ולשהינהו לאחר זמנן וליעביד בהו שלא במינו, ומשני' דילמא אתי למיעבד בהו במינן, אבל לשמואל שרי בין במינן בין שלא במינן לאחר הפסח מאחר שאין האיסור בעין והוי בלוע על כן יכול לאחר הפסח לבשל בהן. ואין שייך לומר וכי מבטלין איסור לכתחילה מאחר דאין איסורו בעין כההיא דאמרי' בפרק א' דביצה (דף ד') מרבה עליהן עצים מוכנים.
